אני מבין מעט מאוד באדריכלות. ובכל זאת, כשקיבלתי מזוג חברים את הספר The Story of Buildings הרגשתי שיש פה חומר שאני חייב לקרוא. הספר סוקר את ההיסטוריה של האדריכלות מהמערות של האדם הקדמון ועד למבנים המפורסמים של המאה העשרים בליווי איורים מהממים ביופיים.
יצאתי למסע בארץ לא נודעת: היה מרתק לעצור רגע ולחשוב על בתים מחוץ להקשר שלהם – לחשוב למה בנו אותם דווקא ככה. לראות איך האדריכלות הפרימיטיבית התאפיינה בשימוש בחומרים זמינים (בוץ בישובי מדבר, אבן בהרים, בתי עץ באזורי יער), כיצד האדריכלים הרומים שיכללו מיומנויות בנייה יווניות ובנו ערים גדולות, איך האדריכלות הכנסייתית של ימי הביניים ניסתה להעביר למאמינים את היראה מהאל ואיך אמנות הרנסנס שמה את האדם במרכז ובנתה מבנים "אנושיים" ונעימים יותר.
הספר גרם לי לחשוב על מגמות ותהליכים בעולם בניית האתרי אינטרנט: כמו מבנים, גם לאתרי אינטרנט תפקיד פונקציונלי. זה יכול להיות שיווק, פרסום, מכירה, הנגשת מידע, או חיבור בין אנשים. אבל כמו מבנים, ניתן להביט גם על אתרי אינטרנט כעל יותר מכלי שימושי. מדי פעם אפשר לעצור ולשאול: למה אנחנו בונים אתרים באופן שאנחנו בונים אותם? מה הם מספרים עלינו כחברה – על התרבות והתפיסות שלנו?
ניתן להביט גם על אתרי אינטרנט כעל יותר מכלי שימושי. מדי פעם אפשר לעצור ולשאול: למה אנחנו בונים אתרים באופן שאנחנו בונים אותם? מה הם מספרים עלינו כחברה – על התרבות והתפיסות שלנו?
תבינו את הטכנולוגיה – תבינו את עצמכם
בניגוד לאדריכלות, בניית אתרים קיימת רק כמה עשרות שנים. עם זאת, בגלל ההתקדמות הטכנולוגית המהירה, מה שעושים היום לא היה אפשר לעשות לפני עשר שנים, ומה שהיה אפשר לעשות לפני עשור לא היה אפשר לעשות לפני עשרים שנה. שיטוט בארכיון הרשת web.archive.org מאפשר לחקור את העבר בקלות, ולפעמים אני חוזר בזמן אל האתרים התמימים שבניתי בעבר, וגם נזכר בחיוך איך נראו Ynet או Walla בשנותיהן הראשונות.
יותר ויותר מהר
בשנת 2004 הוצאתי תחת ידי את האתר הראשון שלי. כמה הייתי גאה בו! הוא היה בנוי בשיטת הטבלאות של HTML4, היה מותאם למהירות של מודם 56k (כל דף שקל עד 150kb!) כל עמוד נתחם באמצעות טבלה ברוחב של 800 פיקסלים וכמובן בתחתית האתר נכתב שהוא מותאם לדפדפן אקספלורר 6, משפט שעיטר בגאווה חלק אדיר מאתרי האינטרנט של אותם ימים.
קפיצה קדימה ל-2021: אינטרנט של 300 מגה, HTML5, וידאו ורינדור תלת מימד בזמן אמת, וורדפרס הפכה ממערכת לבלוגים לCMS שמפעיל 40% מהאינטרנט ואתרי אינטרנט חדשים מופיעים – מתוחכמים ויפים מאי פעם. ומה הכי מוזר? רוב המשתמשים גולשים דרך מסך קטן יותר מחפיסת שוקולד (אבל עם רזולוציה גדולה פי 4 מזו שהייתה למסכי ה CRT ב-2004!).
המהפכות הגדולות באמת בתחום בניית האתרים לא באו משום שהבנו טוב יותר את הטכנולוגיה אלא משום שהבנו טוב יותר את בני האדם והצרכים שלהם, הבנו טוב יותר את עצמנו.
מרגש לעסוק במקצוע כל כך דינאמי – השינויים המתמידים לא מאפשרים לנו לעצור אלא להיפך – מחייבים למידה מתמדת של המקצוע ומתוך כך גם למידה של ההתנהגות שלנו. המהפכות הגדולות באמת בתחום בניית האתרים לא באו משום שהבנו טוב יותר את הטכנולוגיה אלא משום שהבנו טוב יותר את בני האדם והצרכים שלהם, הבנו טוב יותר את עצמנו.
אני מבקש לסקור את השינויים שעברו אתרי האינטרנט משתי נקודות מבט:
- פונקציונליות מול קישוטיות והשינוים בטכנולוגיות פרונטאנד
- ריכוזיות לעומת ביזור והשפעותיהן של גוגל ושל הרשתות החברתיות על היחס לתוכן.
אני רוצה להראות שהדבר הכי עקבי בתחום הוא התנודתיות, ולבסוף להציע כמה השערות משלי לגבי איך יראה התחום שלנו בעתיד.
שיווי משקל עדין בין פונקציונאליות ואחידות לבין קישוטיות, משמעות וייחודיות
אני מוצא שהרבה מהשאלות שהניעו תהליכי שינוי באדריכלות רלוונטיות גם לבניית אתרים. למשל האיזון העדין בין פונקציונאליות לבין קישוטיות, משמעות או רוח. היו מגמות בבנייה האדריכלית שבהן שמו דגש על הפונקציונאליות של הבנייה: הרי בסופו של דבר, בית צריך לשרת את האדם למגורים, כנסיה צריכה להיות נוחה עבור טקסי התפילה ובית ספר צריך להתאים ללימוד של תלמידים. מגמות אחרות בבנייה ניסו ליצור בניינים שיהיו מפוארים, קישוטיים, מעבירים איזשהו סט של ערכים, איזושהי רוח. ניתן לראות איך לאורך השנים המטוטלת נעה פעם אחר פעם בין פונקציונליות לקישוטיות, כאשר בתקופה אחת הזרם המרכזי נוטה לסדר וחוקים ובזו שאחריה לפריצת גבולות ויציאה מהסדרים הקיימים. גם בבניית אתרים הכוחות האלה קיימים ומקיימים ביניהם שיווי משקל עדין.
ההתחלה
האינטרנט בראשיתו בא לענות על צורך של גופים אקדמיים בגישה נוחה יותר למאמרים ופרסומים אקדמים, ולכן היה מאוד פונקציונאלי: HTML פשוט, בלי עיצובים, בדיוק מה שנחוץ כדי להעביר הודעות ומסרים. אינטרנט כזה שירת את הרצון של האוניברסיטאות לחלוק ידע.
ברוך הבא דפדפן
השנים חלפו והאינטרנט חדר גם לבתים פרטיים. באמצע שנות ה-90 מחשבים בייתיים כבר היו קטנים יותר ונוחים יותר לשימוש, ואז יצא לראשונה דפדפן – תוכנה יעודית לגלישה באינטרנט. נטסקייפ היה בכור הדפדפנים, ומעט אחר כך הגיע אינטרנט אקספלורר וכבש לו מעריצים רבים מבין המשתמשים. חברות, אירגונים ואנשים פרטיים ביקשו לבנות אתרי אינטרנט שישמשו את הציבור הרחב, והאפשרויות התעדכנו בהתאם: בהדרגה התאפשרו יותר ויותר עיצובים שמושכים את העין ומצביעים על הירארכיה מינימלית. הגדרות הסגנון התקדמו והודות לשפת Java Script דפי אינטרנט נהיו דינמיים יותר.
חברות, אירגונים ואנשים פרטיים ביקשו לבנות אתרי אינטרנט שישמשו את הציבור הרחב, והאפשרויות התעדכנו בהתאם
פלאש עושה שמח
אבל היכולת לעצב אתר כרצונך הייתה אז עדיין מוגבלת מאוד, בטח בהשוואה לעיצוב לדפוס. לכן אין פלא שכאשר טכנולוגית הפלאש נכנסה בראשית שנות ה-2000, הייתה הרגשה של עידן חדש: סוף סוף העיצוב יכול לקבל את המקום הראוי לו! בוני האתרים הרגישו דחף ליצור אתרים מיוחדים במינם, ועכשיו גם היה להם כלי שמאפשר את זה. זו הייתה תקופה של חופש: החופש לחקור את המדיום הוירטואלי עם אנימציות, מעברים וממשקים חדשניים עד קצה המגבלות הטכנולוגיות. כי בעצם – למה שכל האתרים יראו אותו דבר? למה שלא נגרום לכל אתר להיראות ממש ייחודי. האתרים הפכו להיות משחקיים, מלאים באנימציות ומפתיעים.
כי בעצם – למה שכל האתרים יראו אותו דבר? למה שלא נגרום לכל אתר להיראות ממש ייחודי. האתרים הפכו להיות משחקיים, מלאים באנימציות ומפתיעים.
אלא שדי מהר התחילו גורמים משפיעים בתעשייה להשמיע קולות ביקורת כלפי פלאש: אם אין פקדים סטנדרטים, וכל מפתח יוצר בעצמו הכל, נוצרים אתרים לא מובנים וקשים לשימוש. כל אתר פלאש היה אמנם מיוחד במינו, אך חוויית המשתמש הרצוייה עדיין לא הייתה בת השגה. אתרי פלאש היו שונים מידי זה מזה, והמשתמשים נאלצו ללמוד בכל אתר מחדש כיצד יש להשתמש בו. פלאש בלבל את הגולשים, הקשה על הניווט והיה לא ידידותי בעליל לאנשים עם מוגבלויות.
קובעים תקן מחייב
מהר מאוד הרעיון שאפשר לבנות אתר שלם בפלאש נזנח, האתרים "נרגעו" והמטוטלת נעה שוב לכיוון הפונקציונליות. בהיעדר טכנולוגיות מספקות, השינוי הזה בא על חשבון היצירתיות והקישוטיות. בוטסטראפ (Bootstrap), פריימוורק CSS וJavaScript יצא בשנת 2011, כאשר בניית דף אינטרנט הייתה משימה מייגעת ובפירוש לא מהנה. בוטסטראפ הבטיח לעשות את החיים קלים יותר וחולל שינוי עצום באופן בו מתכנתים ניגשים לפיתוח של דף אינטרנט.
למה לכתוב כל פרוייקט מאפס כשאפשר להשתמש בסט כלים מוכן? אפשר להגדיר לאלמנט HTML את הקלאס card, והוא יראה כמו כרטיס. כדי להפנות את תשומת ליבו של המשתמש למשהו מספיק לתת לאלמנט את הקלאס alert. סט קלאסים כמו btn btn-lg יהפכו כל קישור פשוט לכפתור גדול בעיצוב מוכן מראש. תהליך בניית העמוד הפך להרבה יותר קל והרבה יותר מהר, אבל אתרי האינטרנט הפכו לדומים מאוד זה לזה. עם בוטסטארפ מתחת למכסה המנוע היה קשה לאתרי אינטרנט להתרומם ולהציע עיצוב יחודי, רעיונות חדשים ומקוריות.
בשנת 2014, אחרי שנים של נסיונות ליצור סטנדרט אחיד לדפי אינטרנט, יצא באופן רשמי תקן HTML5, התקן שמשמש עד היום.
אמנם רכיבים מסוימים ב-HTML5 נתפסו בהתחלה כדומים לפלאש, אך למעשה שתי הטכנולוגיות הפוכות זו לזו מבחינות רבות. אם יש משהו שמאפיין את HTML5 הוא הסטנדרט המוקפד שלו. תגיות לא סטנדרטיות הוצאו משימוש, ותגיות סמנטיות חדשות נכנסו. רכיבי מולטימדיה, שבעבר דרשו פקדי פלאש, נעשו חלק מהשפה ונתמכו בכל הדפדפנים החדשים. כמו כן נוצרו קונבנציות שכוללות ניווט אחיד, היררכיה מסודרת יותר של תוכן ועיצוב נקי. גם הדפדפנים התחילו לתמוך בתקנים אחידים, מה שהקל מאוד על מפתחים ליצר תוכן שיוגש בצורה זהה לכל משתמש. נראה כאילו כל תחום בניית האתרים עשה חשיבה מחודשת והחליט על סטנדרטיזציה.
בכל מקום, מכל מכשיר
בעשור האחרון חלה מהפיכה נוספת: אתרי אינטרנט, שהיו נצרכים באופן מסורתי באמצעות מחשבים עם מסך, מקלדת ועכבר עברו תוך כמה שנים להיצרך בעיקר ע"י טלפונים חכמים עם מסכי מגע. השינוי הזה הצריך יכולות חדשות של עיצוב גמיש, ואכן שש השנים האחרונות מתאפיינות בחידושים רבים בתחום הCSS. עימודי Flex וGrid נתמכים סוף סוף היטב, ומאפשרות היום, לצד תכונות חדשות רבות, לעצב ביד חופשית אתרים שנראים טוב בכל מסך, בכל גודל.
עדיין יש קונבנציות, אבל יש איזה משחק איתן, ניסיון לעגל את הקווים, לחדש במשחקים עם החומרים הקיימים.
בדרך לשביל הזהב שבין פונקציונליות לחדשנות
במאמר שלי "מה עם קצת השראה?" שראה אור כאן במגזין לפני שנתיים, יש עדות למתח שהתקופה שלנו מציפה: המקורות שאני מפנה אליהם לצורך השראה מופרדים במכוון למקורות של מעצבים, ומקורות עיצוב מתוך אתרי תבניות, מתוך תפיסה שאין בהכרח תפיסה "נכונה", אבל יש שוני מהותי בנקודות המוצא וכמובן בתוצאות.
ומצד שני, המתח אולי הולך ומצטמצם: קשה לבחון את השנים האחרונות במבט היסטורי אבל נראה לי שבניית אתרים נמצאת כרגע ברנסאנס, כיוון שאפשר סוף סוף לבנות אתרים שנראים נפלא באמת ועם זאת הם שימושיים ונגישים. ואיך אנחנו מתייחסים לכללים? אני חושב שאנחנו שוברים אותם באלגנטיות. עדיין יש קונבנציות, אבל יש איזה משחק איתן, ניסיון לעגל את הקווים, לחדש במשחקים עם החומרים הקיימים.
פריימוורקים חדשים כמו Tailwind, מציעים את היתרונות שבוטסטראפ נתן (מהירות פיתוח, קלות בניה) אך מאפשרים גמישות עיצובית, גישה זורמת יותר והכי חשוב – לא חונקים את המקוריות.
מקצועות חדשים נוצרים בתחום – ניתוח נתונים, סטוריטלינג, מיקרוקופי, UI/UX ואנימציה. אנחנו בונים אתרים שלא רק מספקים מידע או אפשרות רכישה, אלא מספרים סיפורים. אנחנו מתענגים על האפשרות להשתמש בפונטים כרצוננו ולישם טיפוגרפיה שתמשוך תשומת לב כמו גם על האפשרות להנפיש בקלות אלמנטים וליצור מעברים מעניינים ותגובות לפעולות של המשתמש.
עם זאת יש לי ביקורת על סדרי העדיפויות של רבים מהאתרים המוצגים לראווה באתרי הדגל של קהילת המעצבים (awwwards, dribbble…) למרות שאתרים אלו עושים ללא ספק המון טוב לתעשייה. אני מאמין שכדי לחדש אין צורך לשבור את כל המוסכמות אלא להיפך: פעמים רבות שינוי קטן מאוד במקום הנכון הוא זה שיוצר חווייה נהדרת ומפתיעה.
ומה לגבי וורדפרס?
בתווך בין סטנדרטיזציה לייחודיות, מערכת ניהול התוכן וורדפרס נמצאת, היסטורית, בצד המאוד סטנדרטי: כותבים את התוכן שמעוניינים להעלות לרשת, מתוך מחשבה על כך שהתוכן הוא העיקר, ולאחר מכן בוחרים תבנית עבור המעטפת מתוך מגוון תבניות קיים. התפקיד הישן של התבנית הוא להכיל בתוכה את התוכן. השימוש הגובר בוורדפרס כמערכת לבניית אתרים, שרוב האתרים החדשים בעולם נבנים באמצעותה, מביא לכך שהרבה אתרים מסחריים ובלוגים משתמשים באותן תבניות ומעוצבים באופן דומה.
מהפיכת העיצוב של אלמנטור
אלא שבשנים האחרונות התחוללה מהפיכה, והיא לא פסחה גם על וורדפרס: Page Builders, ובראשם אלמנטור, מאפשרים עיצוב עמוק עד הפרטים הקטנים בקלות רבה מאי פעם. עיצוב אתרים הפך ממלאכה של מתכנתים יודעי דבר לפעולה קלה יחסית, שכל מעצב יכול לבצע בעצמו.
הרעיון שתבנית סטנדרטית היא זו שאחראית לנראות של האתר מתחיל להישמע מיושן, ויש כמה נסיונות מחתרתיים שנעשים על מנת לאפשר לוורדפרס לרוץ ללא תבנית בכלל. בזכות אלמנטור, הגמישות שאפשר להגיע אליה בוורדפרס היא לא פחות ממדהימה, וזו מהפיכה אמיתית שהופכת את האינטרנט למקום יפה, מגוון ומסקרן יותר.
עיצוב אתרים הפך ממלאכה של מתכנתים יודעי דבר לפעולה קלה יחסית, שכל מעצב יכול לבצע בעצמו
ריכוזיות לעומת ביזור – למי שייך התוכן ואיך מגיעים אליו?
ההיסטוריה של עיצוב אתרי האינטרנט הולכת יד ביד עם מגמות בדפוסי הגלישה. דפוסי הגלישה נעים בין גלישה ריכוזית לגלישה מבוזרת. בראשית ימיו של האינטרנט-להמונים היו מאוד פופולארים "דפי בית", אתרים שהיוו מעיין אינדקס של אתרים נחוצים אחרים.
דף הבית היה אוסף קישורים והשפיע מאוד על דפוסי הגלישה של הגולשים. הוא הפנה אותם לאתרים שהוא רצה לקדם והתחרה עם דפי בית אחרים על תשומת לבם של הגולשים באמצעות הרלוונטיות של הקישורים. בימים ההם, אם היה לך לוגו מרשים להציב בדף הבית – תפסת את תשומת הלב של הגולשים.
מאוחר יותר נוצרו הקשרים חברתיים. נולדו פורומים, בלוגים, ו"חממות" ואגרגטורים של בלוגים שיצרו כר פורה לשיח במקומות אירוח שונים עם מקדם ביזור משתנה. הפורומים היו צומת מרכזי דרכו עברו קבוצות של אנשים ושיתפו ביניהם קישורים החוצה. בהמשך צמחו הבלוגים בפלטפורמות הייחודיות ולאחר מכן הבלוגים העצמאיים שניהלו ביניהם שיח של משכילים כשבלוגרים הגיבו זה לזה וקישרו זה לזה.
איך דפוסי הגלישה בימינו מגבילים את בונה האתרים החופשי
אלא שבהדרגה דפוסי הגלישה הפכו ריכוזיים ומגבילים יותר. בזמן שכל אחד בנה לו את האתר שלו בפינה שלו של האינטרנט, התרחשו תהליכי רוחב שעיצבו את האינטרנט בצורה שמגדירה, מבחוץ, מהו אתר. היו אלה תהליכי רוחב שעיצבו את דפוסי הגלישה.
גוגל משנה את האופן בו משתמשים מחפשים מידע
אחד הגורמים המשפיעים ביותר על דפוסי הגלישה, ובעקבותיהם על בנייה ועיצוב של אתרים בימינו הוא מנוע החיפוש של גוגל. כיום גוגל הוא הדרך המרכזית שבה אנשים מגיעים לאתרים השונים. מנוע החיפוש של גוגל לא עובד רק דרך גלישה לדף הבית של גוגל ושליחת שאילתה, אלא מוטמע גם בשורת הכתובת של הדפדפן הנפוץ ביותר, כרום – בכלי הגלישה עצמו.
אתרים רוצים להופיע בגוגל כמה שיותר ומשקיעים תקציבי עתק בקידום אורגני. כיוון שגוגל אוהב תוכן, חלק גדול מהתקציבים האלו הולך לפיתוח תוכן. פרסום כתבות במגזינים ובלוגים הוא כבר לא רק משהו שבלוגרים עצמאיים עושים מתוך תשוקה למילה הכתובה. הפרסום הישן מת, וכעת "התוכן הוא המלך" גם בעולם הפרסום.
במובן הזה גוגל עשתה שירות חשוב לעולם – היא גרמה לכולנו לייצר תוכן טוב ומעניין יותר. אך לגוגל יש גם השפעות בעייתיות על דפוסי הגלישה שלנו: היא מהווה שומר סף שמסתיר מאחוריו כמויות עצומות של תוכן, כזה שלא הצליח להתברג לראש תוצאות החיפוש.
האלגוריתם של גוגל לא מפורסם לציבור, כמובן, אך מדי פעם יוצאים קווים מנחים שמסבירים לבוני האתרים כיצד לבנות אתרים באופן שיקדם אותם בדירוג. כללים אלו הפכו להיות קונבנציות בבניית אתרים שמגבילות את החופש בבניית האתר, או לפחות: מציבות מעל החופש הזה תג מחיר גבוה של ירידה בדירוג.
פייסבוק –התוכן מרוכז בפיד אחד
גם הרשתות החברתיות הן גורם שאין להתעלם ממנו. פייסבוק השתלטה על נתח עצום מהתקשורת באינטרנט. כיום פייסבוק משמשת כמעיין "דף בית" ריכוזי עבור משתמשים רבים, פילטר דרכו הם צורכים את החדשות שלהם, שומרים על קשרים חברתיים ויוצאים לקניות. מה מקומו של אתר עסקי במציאות שבה עיקר הגלישה דרך פייסבוק? נראה שבעוד האתר הפך להיות ייצוג יציב של העסק, פייסבוק הפכה לאקטואליה שלו, להווה שלו ולפניו המשתנות.
כיום פייסבוק משמשת כמעיין "דף בית" עבור משתמשים רבים, פילטר דרכו הם צורכים את החדשות שלהם, שומרים על קשרים חברתיים ויוצאים לקניות.
פייסבוק אינה היחידה, כמובן. גם אינסטגרם (שבבעלות פייסבוק) וגם טיקטוק הן כבר זירות חובה לנוכחות עסקית ברשת, כיוון ששם נמצאים הגולשים. אך אם הרשתות החברתיות השתלטו על תשומת הלב של הקהל, מדוע חברות ממשיכות להשקיע באתר עסקי?
באמצעות האתר מבקשות החברות לספק לקהל שלהם שירותים נרחבים, בתנאים שלהן, מחוץ להמולה של הרשתות החברתיות. אתר כזה נותן מקום לביטוי האופי של החברה כיוון שהוא גמיש בהרבה בהיבטים של תוכן ונראות. אגב, לריבוי ערוצי תקשורת עם קהל הלקוחות יש יתרונות רבים נוספים ששווה לתת עליהם את הדעת.
ומה הלאה?
המבט אל העבר מביא אותי להרהר גם במה שצופן העתיד. מה יהיו המגמות הבאות בבניית אתרים?
מידי יום חברות מגדילות את תקציבי הפרסום בדיגיטל על חשבון תקציבי הפרסום הקלאסי (עיתונים, טלויזיה). אילו השפעות עוד יהיו לשינוי לזה?
חנויות וירטואליות תופסות את מקומו של המסחר הקלאסי, בשעה שהקניונים מתרגלים למציאות החדשה ומחפשים דרכים אחרות למשוך קהל. האם יבוא יום שלא תהיה הצדקה לקמעונאות הישנה? האם החנויות בצידי הרחוב פשוט יעלמו?
ואולי דווקא המרחב הפיזי והוירטואלי יתחברו? משקפי מציאות מדומה ורבודה כבר איתנו ונראה שבשנים הקרובות אנחנו הולכים להשתמש בהן יותר ויותר – האם זה יגרום גם לאתרים להיראות אחרת? אולי יהיה צורך באתרים שהם תלת מימדיים, שיש להם עומק אמיתי ואפשר לנוע בתוכם בתוך חלל ולעבור בין חדרים במקום בין דפים?
אולי יכולות תרגום משופרות ימוססו לחלוטין פערי שפה והאינטרנט יהפוך להיות מרחב בו דוברי שפות שונות יחלקו ידע וגישה לידע?
ואולי יהיה שינוי טכנולוגי אחר שיגרום לאתרים לעבוד אחרת?
עתידנות היא עיסוק מפוקפק, אבל אם אני צריך להמר, אני בוחר בשני כיוונים מעניינים, מבוססים על טכנולוגיות צומחות:
- אינטגרציה: אתרי אינטרנט יעבדו באינטגרציה עם אפליקציות אחרות – החיבור בין פייסבוק לאתרי האינטרנט שקיים כיום (דרך פיקסל) יגדל לחיבור משמעותי יותר, ואתרי אינטרנט יתחברו גם ליישומי מסרים מיידיים, לאפליקציות של צילום ועיבוד תמונה (חנויות שמצלמות את הלקוח, המוצרים שברשותו או הבית שלו על מנת להתאים לו מוצרים מותאמים אישית), למערכות ניהול לקוחות (CRM) ולכל אפליקציה אחרת שקיימת היום בנפרד.
- בינה מלאכותית וחווית משתמש מותאמת אישית: תהליכים שמאפשרים כיום לאתרים לזכור את המשתמשים יתרחבו, שיטות מתקדמות לאיסוף דאטה וניתוח דאטה יאפשרו פרסונליזציה אמיתית של השירותים הוירטואלים שאנחנו מקבלים. תארו לעצמכם תהליך בו כל משתמש מקבל עיצוב שונה של האתר, מותאם אישית לפרופיל שנוצר על ידי בינה מלאכותית.
מה יוצא לנו מזה?
העולם שאנחנו חיים בו משתנה במהירות, וחשוב שנהייה עם היד על הדופק. אופנות באות (וחולפות), התקנים חדשים נכנסים לשימוש והעולם המקוון משתלט על עוד ועוד תחומים.
נסו לא להיצמד לקונספציות ישנות, לאתגר את עצמכם, להטמיע כלים חדשים, לחקור דפוסי שימוש של משתמשי קצה, ולא להפסיק ללמוד.
בין אם אתם מפעילים אתר ובין אם אתם חלק מהתעשייה, נסו לא להיצמד לקונספציות ישנות, לאתגר את עצמכם, להטמיע כלים חדשים, לחקור דפוסי שימוש של משתמשי קצה, ולא להפסיק ללמוד.
לעיתים אני עושה חשבון נפש: האם יש קונבנציות שאני נצמד אליהן סתם, שהן מזכרת מעידן עתיק יותר של אינטרנט? ומצד שני – האם אני פוגע בשימושיות בגלל ניסיון ליצור חוויית משתמש מיוחדת?
אני לא משכפל עבודות. כל יצירה של אתר אינטרנט עומדת בפני עצמה ומתחילה מנקודת הזינוק הטכנולוגית הנוכחית ומהידע העדכני שעומד לרשותי באותו זמן אודות דפוסי שימוש וחוויית שימוש. אני לא יודע מה צופן העתיד, ולכן אני משתדל לחיות את ההווה, ומתוכו ליצור את היצירה הבאה שלי. הדבר היחיד שאני יודע הוא שאני לא יודע, והעמדה הזו מאפשרת לי ללמוד כל פעם מחדש.
